המילה האחרונה
בואו נשמע כמה מילים לא-אחרונות על "המילה האחרונה"- אותה תופעה המוכרת לכולנו, אותו רצון קדמוני ועז לומר את המילה האחרונה בסיומו הבלתי מסתיים של קונפליקט. נבחן את התופעה תוך שימוש בכלי החשוב של האינטיליגנציה הרגשית, אותו פלא המאפשר לנו להתנהל הרבה יותר קרוב למציאות .
הנה קרה מקרה, התרחש אירוע שהוביל לפער עמדות, לתסכול ולעניין לא פתור אצל הצדדים. פעם הפתרון היה פשוט- הסתערנו על חומות העיר, שרפנו ליריבנו את הבית או ארבנו לו בין עצי היער עד לפתרון הבעיה אחת ולתמיד.
בהנחה שהתקדמנו קצת ונכנסנו למערכת חוקים ומוסכמות חברתיות, זנחנו (גם זאת לא בכל המקרים) את דרך האלימות ולרשותנו עומד ארגז כלי מלחמה מהסוג שאינו מקיז דם- טלפון, דואר אלקטרוני או סתם ויכוח סוער. לא להתבלבל- אלו בנויים על אותו רצון לנקמה, רק באים לידי ביטוי באופן יותר מעודן.
טוב. אז הנה אנו, עדיין בויכוח הלא-פתור. הראינו ליריב את כוחנו, איימנו, סחטנו מעשית או רגשית. נדמה איכשהו שהאש פסקה, שהמערכת התאזנה איכשהו (יש לנו נטיה לאופטימיות) ופתאום- מגיע מייל ובו עוד כמה מילים. מה כתוב שם? ככה: שלא שכחתי, שהעולם עגול וגם תורך יגיע. שהקוסמוס יטפל בך ואולי גם ה' צבאות ביום חשבון. רק שתדע ש.. וגם שמבחינתי הכל סגור אבל רק עוד שתי מילים אחרונות ממני.
אצל המתוחכמים מצאנו גם את "אל תענה לי אפילו...". כלומר- המילה האחרונה נותרה שלי. וגם בעולם הלבבות השבורים לא נפקד מקומו של המייל האחרון, מי לא מכיר ???
אז מה קרה שם? איך נסגור את האירוע? מה לעשות ואיך להגיב?
קודם כל- אנו צריכים לדעת ולהבין שייתכן והארוע לא סגור ולא יכול להסגר- אבל מזה לא צריך להבהל. ייתכן שאי-אפשר ששני הצדדים יקבלו את שלהם באופן מלא. פערי הציפיות קיימים, המערכת לא התאזנה והתסכול נותר אל מול הפער. נגד זה אין לנו מה לעשות- יש פערים שלא נסגרים.
מה שכן ננסה לסגור הוא את מעגל האירוע-תגובה, סגירה אמיתית ושלמה תוך ניהול הרגש והתגובה וכמובן מתוך רצון בסיסי להגיע לרגיעה. הכוונה האמיתית והסגירה האמיתית יביאו למצב של רגיעה אמיתית, בה העסק סגור ואין תחתיו גחלים לוחשות שיתעוררו בבוא היום והזמן המתאים. סגירה (לוחשת) כזו אינה סגירה, גם אם לנו ולסביבה נראה שהכל בסדר והלהבות שככו.
נבין גם שאת הרגשות והתגובות אנו מנהלים אצלנו, לא אצל האחר. הצד השני אינו תחת ידנו, הוא פועל ומגיב על פי פרשנות ורגשות משל עצמו- ובהמשך נדון גם בו. עוד הנחה לפנינו- שנכון לנו להפסיק את אותו הקשר, זה המפיק מילים אחרונות משני הצדדים. בין אם זה עניין עסקי, כספי וגם רומן שהסתיים- אנו מבינים שאין יותר על מה לדבר. עם הנחה ותובנה זו נצא למשימה של סגירת מעגל התגובות ואולי אפילו סגירת העניין כולו.
כמו שאמרנו קודם- ייתכן בהחלט שהעניין לא פתור, אך גם כאן נדרשת ההבנה וההחלטה לגבי סגירת המעגל. החלטנו נכון על הפסקה וברור לנו שכל גרירה הלאה של מעגל התגובות רק ירחיק את הסגירה הסופית הראויה והמיוחלת.
חזרנו אל אותה מילה אחרונה שקיבלנו. שיחת טלפון, מייל, פיסת רכילות. שמענו, קלטנו ופירשנו בעזרת התוכנה המתאימה במוח. הרצון הפרימיטיבי לנקמה מתעורר ראשון ועמו הנטיה הראשונה- להראות לו בחזרה, לענות למייל, להסביר לאותו שליח מצווה שהעביר את הידיעה שבעצם זה לא ככה, אבל זה כן ככה ואחרת. בעברית האינטיליגנטית- הרגשית שלנו נשאל: איזה רגש הופעל אצלנו? מה התגובה האוטומטית או הנשלטת שלנו, מה נרוויח או נפסיד מן התגובה האוטומטית או זו הנשלטת? מה ומי נהיה בעיני עצמנו אם לא ננקום, לא נאמר את המילה האחרונה? ונדגיש כי מדובר בעיני עצמנו, הלא מדובר בנאמנות לאמת הפנימית שלנו, לא ברצון להיראות בעיני אחרים. דומה שהאגו עלול לסבול, אך לא האגו הוא המטרה. הרי רצינו לסגור את האירוע, זוכרים?
אבל בואו נעצור, ננשום עמוק. נבין שהתגובה של הצד השני היא שלו, באה אצלו מהקטע הלא סגור. הרי אנחנו סגרנו, לא? אז למה להגיב? כדי לקבל עוד ריקושט? הרבה גדלות רוח דרושה לשם כך. הלא קיבלנו תגובה. מה פתאום שנשאר חייבים? אז כן. נלמד לספוג מתוך גדלות פנימית את אותו מכתב, להבין את מקורו ואת מניעיו של השולח ולעצור את הגלגל. הלא הצד השני תפוס בתוך אותו קטע בדיוק ומה שבעצם חשוב לנו הוא לסגור עם עצמנו, מצידנו ולא להיות מוטרדים יותר באותו ענין. כאן בדיוק נהיה ונצפה "מחוץ לקופסא"- על עצמנו ועל זולתנו כבני אדם ולא "מתוך הקופסא", שם הופך הזולת לאובייקט. כך נוכל לסגור סוף-סוף את המעגל ועם קצת אימון ונסיון- לא לפתוח כלל כמה מעגלים מיותרים.
הנה הגענו אל קו הסיום. עצרנו את מעגל הקסמים מתוך גדלות פנימית ולא באופן טקטי (ההוא שמשאיר את הלהבות תחתינו). החלטנו לעצור את הגלגל, נשמנו עמוק, הבנו שלצד השני יש משקפיים משלו, מציאות משלו ואל לנו לשחק לידיו. עצירת המעגל תמנע הסלמה מחודשת שבה איננו רוצים. עשינו זאת, כפי שביקשנו תוך שימוש באינטיליגנציה הרגשית שלנו שסייעה לנו לנתב את האירוע לפסים המתאימים לנו ביותר. בהצלחה !!!!
| 
)
)
